הסטוריה

מאמרים אחרונים | ארכיון | חיפוש

יום רביעי 21 יולי 2010

שלושה חברים - משה דרור


 

ברצוני לספר על אריק, יהושה ויקהת, בני כפר מל"ל, אנשי מחלקת חולדה, אשר לחמו ונפלו בקרבות על ירושלים וסביבתה.
ב- 14 בדצמבר 1947 גויסה מחלקתנו לחולדה. האנשים שמהם הורכבה מחלקה זו, היו כולם אנשי פלמ"ח לשעבר, אשר השלימו מספר שנות שירות פעיל, ובגמר שירותם הועברו למילואים של הפלמ"ח. מוצאם האזרחי היה מארבעה מקומות: כפר מלל; פתח תקוה; רמת גן ותל אביב.
בני כפר מל"ל התבלטו מיד ביחסים הטובים שביניהם לבין עצמם ועם שאר אנשי המחלקה, וכן ביחסים עם חברי חולדה.
תפקידה של מחלקתנו היה לאבטח את התנועה בכבישים שבמרחב חולדה מפני כנופיות ערביות, אשר התנכלו לרכב היהודי, שהיה נע בציר ירושלים – השפלה. אבטחת ציר תנועה זה נעשתה בשני דרכים: א) על ידי תנועה מזוינת לאורך הגבעות שלצידי הכביש: ב) על ידי מארבים בנקודות שונות בשטחים הערביים. ויש לזכור, כי באותו זמן היה על כוחות המגן שלנו להיזהר, נוסף על הערבים, גם מפני האנגלים.
התקפות הערבים על התחבורה הלכו וגברו, והן הגיעו לשיאן במארס ותחילת אפריך 1948. הערבים נוכחו – והם לא טעו – שירושלים היא נקודת התורפה של הישוב העברי בארץ. שכן בירושלים מרוכזת אוכלוסיה עברית גדולה. והיא מאורגנת להגנה פחות מישובים אחרים; מלבד זה מרוחקת היא מאזורי החקלאות העברית, שיספקו לה מזון בתדירות. הערבים סברו, איפוא, כי על ידי הפעלת מצור יש להם כל הסיכויים להצליח במזימתם. העיר תיאלץ להיכנע, ואולי יחליטו היהודים לוותר על מדינה יהודית.
אז התחילה התקופה המפורסמת של השיירות לירושלים. תחילה הלכו שיירות של 4 מכוניות, ובמרוצת הזמן הגיעו עד ל- 250 מכוניות בכל שיירה. בינתיים השתכללה גם האבטחה, והיא פעלה בשני אמצעים: על ידי משוריינים שהיו בתוך השיירה, ועל ידי תפיסת משלטים לאורך ציר התנועה.
באחת השיירות האלה. ב- 27 במארס, עלו גם אריק ויהושע ירושלימה, ועוד באותו יום יצאו משם כיחידת איבטוח בשיירה לגוש עציון, זו השיירה הידועה, שנתקעה בנבי דניאל. בדרך חזרה מגוש עציון עלתה אותה שיירה על מארב קשה. חציה האחורי חזר להגנה בשטח נבי דניאל. מפי אנשים שהשתתפו באותו קרב ושלא הכירו לפני זה את אריק, שמעתי אחר כך, כיצד התרשמו מכפר מל"ל זה. בשקט נפשי למופת אירגן סביבו מספר לוחמים (אריק היה מפקד כיתה), והם עמדו יחד עם השאר נגד אויב שעלה עליהם לאין שיעור במספר ובנשק.
יהושע נשאר בגוש עציון הנצור. גם הוא, כחברו אריק, היה מפקד כיתה. הוא לחם בגבורה את מלחמת הגוש עציון, ונפל בקרב הדמים העז בו נפל הגוש.
בינתיים הורע המצב לאורך כביש ירושלים, הלוחמים הערבים הגבירו את התקפותיהם ומספר הנפגעים הלך ורב. אז החליטו במטכ"ל לתקוף ולכבוד מספר כפרים ערביים לאורך הציר חולדה ירושלים. וכך נכבש הקסטל ב- 3 באפריל, וב- 6 בו נכבשו חולדה הערבית ודיר מוחסין. ואמנם, באותו לילה הגיעה לירושלים שיירה, לאחר הפסקה ממושכת.



הערבים נדהמו ממיפנה זה בשיטת הלחימה היהודית. וב- 8 באפריל הם התחילו בהתקפת נגד על הקסטל, במרה לכבשו בחזרה. מחלקה של אנשי פלמ"ח נשלחה אז כתגבורת לכוח שישב בקסטל. אחד המכ"ים במחלקה זו היה אריק. שם התנהל קרב קשה ואכזרי, והכוח הערבי הצליח לתפוס עמדה החולשת על השטח והמטיר אש צפופה על מחלקה זו שנמצאה בדרכה אל הקסטל לעזרת הכוח המותקף. נוצר מצב שלא היתה כל אפשרות להתקדם. ונשמעה הפקודה הידועה: "המפקדים יחפו על נסיגת הטוראים!" וכן עשו. מכל המפקדים חזר מפקד כיתה אחד. אריק היה בנופלים.
כעבור יומיים נכבש הקסטל שנית על ידי כוחותינו, ומאז הוא בידינו.
אחר זה בוצעו עוד כמה כיבושים לאורך כביש שער הגיא, במסגרת "מבצע נחשון", שמטרתו היתה פתיחת דרך בטוחה לירושלים. כתוצאה מכך הוכנסו אל העיר שלוש שיירות, שכללו כ- 750 מכוניות, בשבוע שבין 13 ל- 20 באפריל. השיירה, שהגיעה לירושלים ב- 20 באפריל, היתה האחרונה עד תחילת ההפוגה הראשונה. מחלקת חולדה פוזרה בינתיים בקרב גדודי חטיבת הראל, ויקהת עבר לשמש בתפקידים מינהליים שונים.
יקהת היה חוסך מפיו ומביא לחברים הפצועים קופסת חלב ממותק וסיגריות אחדות שהיו אז מצרכים יקרי מציאות נכספים מאוד.
עם התקרב תאריך התחלת ההפוגה, הוטל על חטיבת הראל לקבץ יחידה שמשימתה תהיה פריצת המצור על ירושלים. ב- 9 ביוני יצא כוח זה להתקפה ונכשל. רבים היו הנופלים, וביניהם יקהת.
כח לחמו בגבורה וכה נפלו אריק, יקהת ויהושע.
בבואי בתחילת ההפוגה הראשונה הביתה, נראה לי הכול חיוור וריק... קשה היה לי להאמין כי שוב לא אפגוש את שלושת החברים החביבים, ולא אראה עוד את החיוך הטוב על פניהם....

משה דרור


תגובות:
אין תגובות עדיין, היו הראשונים להגיב!

הוסיפו תגובה:
רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.