הסטוריה

מאמרים אחרונים | ארכיון | חיפוש

יום רביעי 21 יולי 2010

כפר מל"ל מראשיתו


 
עם הצהרת בלפור – 2 בנובמבר 1917 – היתה התלהבות רבה בקרב היישוב בארץ. ידענו, שתבוא תקופה חדשה בציונות וביישוב הארץ. הפועלים החקלאים התכוננו ליום, שבו ייקראו ליישב את הארץ. היו אז בארץ שלוש חוות לאומיות – חולדה, בן שמן ומרחביה – ושם למדו הפועלים החקלאים את החקלאות הערבית של אז, הפרימיטיבית. גם המושבות היהודיות המעטות, שהיו קיימות, שימשו בית ספר ללימוד החקלאות. העבודה והשיטה של החקלאות הערבית היו תורה, שצריך היה ללמוד היטב. לחרישה במחרשה הערבית, היה צורך לאמן את שתי הידיים להחזיק אותה. הזריעה – לפי קצב הרגל, בפיזור נכון ביד, לאחר שהשדה סומן בחלקות שוות. לכל זה דרוש היה אימון. ואחר כך להעמיס את התבואה תיהפך לתבן דק. ולבסוף, לכוון את הערימה הנדושה באופן שתהיה נגד הרוח, שעתידה היתה להוציא את הגרגרים לחוד והתבן הדק והגס לחוד. מלאכת הגורן זו היתה מומחיות, שאף לא כל הפלחים הערבים היו בקיאים בה. רק הזקנים שביניהם היו המומחים לזה. לזה היה דרושים קלשונים מיוחדים, מעץ, בשביל לזרות עם הרוח השקטה, עם הנץ החמה, עד שעה 9, ואחר הצהריים. זו היתה גם עבודה מעניינת. אמנם, עבודה זו לא היתה כל כך קשה, אבל עבודה שתמיד מאובקים בה, מהתבן ומאבק האדמה, שלא חסר כשדשים על האדמה. כל זה, רק פועלי המושבות בגליל ופועלי יהודה למדו במושבות הפלחה שעבדו בהן. הם ידעו, כי ילכו להתיישבות, ועליהם להיות מוכנים ובקיאים בכל המלאכות האלו, כי עליהם יהיה לבצע כל זה בעצמם.
היו גם פועלים, שהתמחו במטעים כגון שקדים, גפנים ופרדסנות. במושבות, שהיו בהן גם מטעים, השתדלו ללמוד גם את מלאכת הזמירה בגפנים וטיפולים בעצים. כל זה לקראת היעד, התיישבות, שידענו כי בוא תבוא.
לאחר מלחמת העולם הראשונה עזבנו את המושבות, והלכנו לעבוד בחוות. ביהודה היו שתיים: בן שמן וחולדה. גם בחוות חיפשו אחרי פועלים בעלי מקצוע בחקלאות, ואז התרכזנו בבן שמן. חלק מפועלי בן שמן התגייסו לגדוד העברי. למעשה, כולם רצו ללכת לגדוד; אבל מהנהלת החוות דרשו מבעלי המקצוע לא לזנוח את העבודה בגורן, והשפיעו: חלק חזרו לבן שמן, כדי לגמור את עבודת הגורן.
עם חיסול החוות בן שמן התרכזנו בחולדה. זה היה בשנת 1918. את חולדה קיבלו חברי מפלגת הפועל הצעיר, שגם הם התכוננו להתחייבות, לאחר שעבדו בקסטינה בחקלאות. רוב החברים היו, כאמור, במפלגת הפועל הצעיר; אולם חלק מהחברים שהתרכזו בחולדה לא השתייכו לשום מפלגה. אנחנו לא הגדרנו את עצמנו כמפלגתיים. חברי הפועל הצעיר חלמו, שאנחנו נצטרף אליהם במשך הזמן.
בשנת 1919, לאחר שנגמרה קנייה גדולה של עמק יזרעאל, התחילו לדבר במפלגות ובמשרד הארצי ישראלי דאז על התיישבות. חיפשו תקציבים, ובקונגרס הראשון שאחר המלחמה הוחלט על יישוב אחד בצורת מושב, וקיבוץ אחד גדול, שניהם בעמק יזרעאל. קבוצת אנשי הפועל הצעיר, שעברה בחולדה, נקראה להיות מוכנה ללכת להתיישבות.
אנחנו, הבלתי מפלגתיים שישיבנו בחולדה, נקראנו למרכז החקלאי שבראשו עמד החבר א. הרצפלד, והוא דרש מאתנו להתכונן להתיישבות. הוא הציע לנו את קבוצת כנרת, או את קבוצת גן שמואל, מכיוון שבקבוצות אלו חסרו חברים. לחילופין, הציע לנו את עין חי של אז, בתור מושב לפי התכנית של אליעזר יפה. לנו קסם המושב, כי בקבוצה כבר חיינו. היינו בחולדה חמישה חברים, אולם אחד מאתנו לא רצה בהתיישבות מושבית. נשארנו אפוא ארבעה: אני, סגלוב, וילנסקי וגולדברג, בתור גרעין להתיישבות.
הדף הקודם | הדף הבא

תגובות:
אין תגובות עדיין, היו הראשונים להגיב!

הוסיפו תגובה:
רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.