הסטוריה

מאמרים אחרונים | ארכיון | חיפוש

יום שישי 14 אוגוסט 2015

מעין חי לכפר מלל וממעלול לנהלל - העובדות והפוליטיקה.


 

 

            מושב כפר מלל נוסד כמושב פועלים ב- 1912 (אחד מארבעה מושבי פועלים ביהודה שהוקמו ע"י חב' גאולה, שבבעלות חובבי ציון מאודיסה (שבאוקראינה). שמו ההיסטורי של המקום נקרא על שם כפר ביזנטי וערבי קדום (שרשום במפות הראשונות של המושב) בשם "אל-חייא". שם זה "עוברת" לעין-חי "כדי שיהיה שם עברי דומה לשם ההיסטורי שקרוב למקום".  

             כך נהגו לקרוא לישובים אז. שם זה, ששונה ב-1913 ל"עין-חי" - היה אחד מניסיונות  ההתיישבות של חלוצי העלייה השנייה, הצעירים החילוניים והרווקים, בתקופת קבוצת כנרת ודגניה שקבלה את התואר "אם הקבוצות והקיבוצים" (שממנו אפשר לגזור גם את התואר של כ"מ). שינוי השם מ"עין-חי לכפר מלל, בתחילת 1914, היה בהקשר של העברת החסות הכלכלית הרעיונית והקרקעית, מחובבי ציון לקק"ל. ביוזמת הפועלים. על כך נחתם הסכם בהשתתות המשרד הא"י. התנאי של חובבי ציון למסירת הקרקע שלהם, היה ששם המושב יוחלף לכפר מל"ל, (שהם ראשי התיבות של אחד ממנהיגיהם - משה לייב לילינבלום – מל"ל). בכך התקבלה יוזמת יו"ר ועד פועלי כ"מ (ראה איזיקוביץ לברל קצנלסון), שעין חי בהשקעת קק"ל הובטחה ב"הלאמת" הקרקע לקק"ל, מחוסר רכוש אחר, שישמש כבטוחה בקק"ל הכל התחיל בצורה משפטית ואח"כ הורידו את המסמכים למחתרת. בכך התאפשר לקק"ל (שהחליטה אז, שהיא "חברה לטובת הכלל" - הלאום), להשקיע 15,000 פרנק (בצריפי התימנים) ולקבל תמורתם את חלקות שטח המגורים, 450 ד' בנוסף לעקרון העבודה העצמית של המתיישבים (כ"איכרים זעירים" ועצמאיים). אלו היו שני התנאים הבסיסיים והעקרוניים של "מושב עובדים", על ניסיון זה אמרו ההיסטוריונים "שניסיון זה, אם היה נמשך, כ"מ כבר אז ב-1914 הייתה מושב עובדים" והיו ניסיונות נוספים של הפועלים להיות ישובים קבועים מושבי עובדים בנחלת יהודה בעין גנים ובחולדה. (לפי התוכנית הרעיונית שהייתה ידועה כבר ומקובלת מועידת הפועלים בבן-שמן, (בסוף 1912) ביוזמת ברל קצנלסון ווילקנסקי (וולקני). חלקת המגורים הוכפלה ל-4 ד', כדי לאפשר משק עזר שיספק את קיומם כמשק אוטרקי (המספק את צרכיו בעצמו).

            המימון הלאומי אמור היה להיות לתשתיות בלבד (דרכים, מים, ייבוש ביצות, צריפים זמניים, מקנה וציוד חקלאי), שיאפשר את "הכלים" לעיבוד של האדמות כדי להפוך את  אדמת המרעה או הביצות שתימסר למתיישבים כקרקע חקלאית הראויה לעיבוד.

            ז"א מחיר הקרקע (שקק"ל בדר"כ קנתה) היה מחירו כשטח בור. והיא נדרשה להשבחות שנדרשו כדי להופכה לקרקע חקלאית, דבר שלא בוצע ברוב המקרים מחוסר תקציב – והמתיישבים עשו אותה ולכן הם משותפים בקרקע בשיעור השקעתם בהשבחות לעומת מחיר השטח "במתחם החייל" כביצות, ומירעה. בכ"מ מחיר הקרקע הראשוני ב- 1912 היה 40 סנט וההשבחות 10 ממחיר 600 הדונם בחלקות ב' עלה לקק"ל 2400 לא"י וכ"מ השקיע בהשבחתו לפחות פי 10 רק באר מים עלתה לכ"מ 25000 לא"י, ובנוסף, כתנאי, "תמורת" המימון מסרה למפרע 1000 ד' (לירקונה וגני עם ב- 1932. ולכן לישובים כולם יש זכויות בקרקע, ובמיוחד שלאחר מכן, גם הגנו עליו בגופם ובנפשם ממש. כשהשמירה בלבד נחשבת ל- 15 אחוז מערך הקרקע המושבחת. הפרעות? ההרס? הגנבות? המלחמות וההרוגים? זה לא נכלל, כמו גם השתילים, העיבוד במשך 5 השנים הראשונות (עד להנבת הפרי) הזבל האורגני שייצרו ברפתות שלהם – נראה כברור מאליו אבל זו היתה (אחת משתי המטרות של ענף הרפת שחייב השקיה וגידול ירק למאכל הפרות).

            חוסר המימון הראשוני לפיתוח הקרקע, (מאדמת בור וביצות לאדמה חקלאית), היתה נקודת התורפה של הקבוצות ומושבי הפועלים (של העלייה השנייה). שלא אפשרה להם התחלה מינימלית להתבססות  כלכלית הפועלים היו שכירי יום, ולכן היו חייבים לעבור שינוי כלכלי ואידיאולוגי. אחרי שנכשלו כהתיישבות חברתית כשכירים. תמורת מימון ההשבחות היו מוכנים לשעבד את עצמם לנצח, ושוב קק"ל (הלאום) ממנו בלבד את השקעות, הפיתוח כמו בנק לעומת זאת הלאימה את הקרקע. הם שאפו להיות "איכרים זעירים" עצמאיים ברוחם ובנפשם, במקום שכירי יום הנתונים לחסדי איכרי המושבות שעשו עליהם חרם בגלל יוקר "העבודה העיברית".

            זהו ההבדל המהותי בין מושב פועלים (שכירים) למושב עובדים (עצמאיים). ניסיון זה בכפר-מלל (המימון לתשתיות) הופסק עקב מלחמת העולם הראשונה, אולם קרקע המחנה נשארה בבעלות קק"ל – (הלאום) וההחלטה העקרונית (באסיפה הכללית) להיות מושב עובדים (בחסות הלאום ובעבודה עצמית) – נשארה אף היא אך לא מומשה, מחוסר אמצעים של קק"ל.

           הרעיון נשאר וחיכה לביצוע בזמנים טובים יותר "אחרי הצהרת בלפור (ב- 1917 לזכות היהודים למדינה עיברית) שהפכה ל"ספר הלבן" שהגביל מאוד את עליות היהודים לא"י בשנות ה- 40).

           במאי 1918, עם נסיגת התורכים "מעמק השרון", גורשו הפועלים מכ"מ וכ"ס, והאזור בין פ"ת וחדרה שב להיות שומם כפי שהיה לפני כן. לאחר המלחמה החל המנדט הבריטי.

           כאמור, הצהרת בלפור לקראת סוף המלחמה – הביאה לתקוות גדולות להגדלת היישוב ולהפיכתו האידיאולוגית כלכלית לישובים קבועים וגדולים. "אחרי המלחמה, (באוקטובר 1919) התארגנו והתיישבו 18 פועלים בכפר מל"ל בראשותו של זילברג וחבריו מחולדה.

           התכנון והעקרונות היו לראשונה של מושב – עובדים, בתמיכת "החטיבה להתיישבות" חקלאית (הרצפלד) לפי קביעת וילקנסקי (עוד לפני המלחמה) "לא יוקמו עוד מושבי פועלים כי אם מושבי עובדים", ולא עוד שכירי יום כי אם "איכרים זעירים" עצמאיים החטיבה להתיישבות, ביוזמת הפועלים, מימנה את כפר מלל כמושב עובדים בתקציב לאומי ראשוני של 1250 לא"י (קרן היסוד נוסדה שנה מאוחר יותר כחברת בת של קק"ל בועידת לונדון ביולי 1920). מרכז המושב תוכנן ו"הוזז" מערבה, חלקות המגורים הוגדלה שוב, הפעם ל- 10 דונם, כדי שמשק העזר יוכל  לשווק את עודפי היצור גם  מחוץ למושב, כדי לאפשר את קיומו כישוב חקלאי עצמאי לפי העקרונות של מושב עובדים פיזית, כלכלית רעיונית. כאן נכנסת "הקבוצה הנהללית".

           שנתיים אחרי ההתיישבות בכפר מלל, התכנסו במעלול "כקבוצת כיבוש" ואחרי שלוש שנים התיישבו בנהלל כמושב עובדים. התקציב הראשון שקרן היסוד אספה מיהודי העולם יועד להשקעות יסודיות לפיתוח ויצירת "התיישבות קבע" ל- 11 ישובי העלייה השנייה הותיקים. כ"מ קבלה אז תקציב שני של 1750 לא"י (לשנת תרפ"א) ועוד תקציב לשלושת הבתים הראשונים (כ- 750 לא"י) וקיבלה 600 ד' (שעלו לקק"ל 2400 לא"י), כהשלמת קרקע ל-18 המתיישבים הראשונים (חלקות ב') ברצועה דרומית מזרחית לישוב (מתחם החייל).

            ס"ה היו לכ"מ – בסוף 1920 - 1050 ד', שמוכיחים שוב, שזו "לא תכנית למושב פועלים אלא למושב עובדים", שמתבסס על ענף חקלאי בסיסי, המיקנה (הרפת), המחייב שטח מעובד אינטנסיבי (מושקה ומדושן). בהמשך, בשנות העשרים  נקנו לכ"מ (ע"י קק"ל) עוד ועוד שטחים חקלאיים עד שהיו לקק"ל 1842 ד', שטחי 22 המשפחות שנוספו אחרי פרעות תרפ"א. ב- 1932 ניקנו עוד שטחים להרחבת 15 המתיישבים מג'ידרו (כ- 11 ד' לכל משק בין רמות השבים לרמת חן וגם שם חזר חוסר המימון לבאר מים 20 שנה עד 1950).

            ביחד עם שטח המחנה שטח כ"מ היה אז 2500 דונם). וכל השטחים שהיום הם גבעת חן, רמות השבים וחצי רמתיים (כ- 3000 ד') נשארו בידי הכשרת הישוב שקנתה אותם לאיכרי פ"ת במקור ב- 1911. הקמת מושב העובדים כאמור ב-1919 בתחילת תר"פ היה "ביוזמת חמשת הבלתי מפלגתיים" מחולדה, בהנהגת מרדכי זילברג שהוכתר גם בתואר המוכתר. הגן על תל חי, ופיתוח את אבטיחי מללי (יחד עם בורשטיין) בשנות ה- 30 והכיתנה עקרונות ה- 60 היה לו חשוב להדגיש, שכשחזר מתל חי בתר"פ כ"מ כבר היתה בנויה כמושב ("לפי העקרונות של אליעזר יפה" מושב עובדים פועלים לדה אלו לא רצו להצטרף "לקבוצה" שהוצאה להם כנרת וגן שמואל ("שבה כבר היו"), או למושב של "החבורה הנהללית", המפלגתית "מהפועל הצעיר" (לימים מפא"י) שרוב גרעינה התחנך בחולדה ומיעוטם הרועש בדגניה. עוד שלושה פועלים הצטרפו לכ"מ ממושב הפועלים "עין חי" ונוספים ממשוחררי הגדוד העברי).

            קבוצה הפועל הצעיר, גרמה אז לפילוג בינה לאחדות העבודה, (כי רצו לשלוט בתקציב הועדה החקלאית), ובהזדמנות זו ב- 1919 ניכסו לעצמם את התואר "הארגון" ואח"כ הוסיפו את "הראשון" למושב העובדים וקראו לעצמם, "מושב העובדים הראשון" – שלוש שנים לפני שהתיישבו בפועל לפי עקרונות של מושב עובדים. בהיותם הפועלים המאורגנים ביותר (שעשו שביתה ראשונה בארץ, בדגניה בהנהגת א. יפה), יכלו והחליטו בלי "לקבל אישור" להיותם ראשונים למרות שלא היו מושב עובדים היו מפוזרים בארץ ובעצם זו היתה הצהרה בלבד אישור המוסדות (אותו הם דורשים מכ"מ) מהמוסדות שלא היו קיימים עדיין, שהם היו "הראשונים" למפרע, בהבינם את החשיבות להיות מפורסמים? ובעלי השפעה פוליטית. אחרי עיכובים של שנתיים, בסוף - 1921 קק"ל קנתה את קרקע "בעמק", ומיעוט מפועלי חולדה ודגניה עברו למעלול "כקבוצת כיבוש" "בגבעת הכיבוש", חיו בקומונה, בקופה משותפת, (לרגלי הרי נצרת) וכאמור קומץ זה של 20 איש, עסקו שנה בעבודות תשתית, (יבוש ביצות וכבישים וגרו באוהלים) בלי שיכלו להתיישב במקום שרצו להתיישב בו בנהלל.

           המגרשים לא חולקו, וכמובן לא עסקו בשנה זו בהתיישבות ובחקלאות ולכן הישוב נהלל לא היה קיים בכלל ולכן גם ולא רואים אותו בתמונות בסוף – 1922, אלה את גבעת הכיבוש, וכביש הסולינג שבנו בדרך למושב המיועד, ומכאן שהם לא היו מושב עובדים, ובודאי לא הראשונים. ניתן לראות ולהשוות זאת בתמונות הראשונות. התמונות מוכיחות יותר מ"אלף מילים" שאין נהלל ויש את כ"מ לאורך הדרך הראשית, בתמונות של ב- 1922 שהיום נקראת רחוב עין חי. התמונות והתקציבים לשלושת השנים לפני נהלל לתר"פ תרפ"א ותרפ"ב, מוכיחים שכ"מ קיבלה שלושה תקציבי לאום לפני שנהלל קבלה תקציב ראשון, של 15000 א"י להתיישבותם כמושב עובדים בתרפ"ג, לעומת "עין-חי" שתקציב רביעי לתרפ"ג (בסך 5000 לא"י) מכאן גם רואים שכפר מל"ל קיבלה שליש מהתקציב שנותן לנהלל ולכן זו עוד הוכה שמתוספת לרבות שכ"מ הייתה בנויה שלוש שנים לפני "המושב הראשון" שרק אז החליף את שמו ממעלול לנהלל.

            רק אז בסוף 1922 הגרילו וחילקו את המגרשים לחברים והחלו להתיישב ולעסוק בחקלאות, בעוד שבכ"מ התיישבו ועסקו בחקלאות כאמור מסוף 1919. הוכחה מוחשית נוספת היא שבסוף – 1920 ניבנו שלושת הבתים הראשונים משפחות במושב הפועלים לא רק שלא היו משפחות גם מבשלות כמעט לא היו בנמצא מעין השי נקרא "המלאכיות" ירדו מהשמר כדי להצילם מסוממון? (בתום אלו נראים הרוסים בתמונה של אחרי פרעות מאי 1921 ושוקמו באותה שנה).

            בתום אלה הם לשימור מיוחד בתמיכת המועצה לשימור והארגון הבינלאומי לשימור איקומוס). לפני הפרעות נולדו במושב שני ילדים ראשונים (לשטרקר ולתפוחי). דבר שלא נראה במושב הפועלים עין חי. באמצע שנות העשרים ניבנו עוד 9 בתים, והיתר נבנו בשנות השלושים המוקדמות, (כשמכרו את השקעתם בכרמים – והקרקע נמסרה לרמות השבים), לעומת נהלל שהבתים בה ניבנו אחרי 15 שנה ב- 1937.

            בנוב' 1921 פורסמה לראשונה (בהפועל הצעיר מס' 5 שכפר מלל היא כבר (בעבר) מושב עובדים ובתרפ"ב (1922), אחרי עריכת סקר מקדים, פורסם רישמית שוב ב"הפועל הצעיר" (מס' 14-15) ההיסטוריית של המקום מעין חי ועד 18 מתיישבי תר"פ, עם יסודו מחדש כמושב קבוע מושב עובדים, (כך נהגו לקרוא למושב עובדים). כן מצוין שם שההתיישבות הקבועה של 18 החברים שהייתה בתר"פ (1919) לפי התכנון והתקציב של מושב עובדים קבוע, גם בתמונות של כ"מ מסוף- 1922 רואים בתמונות ראשונות, ונסקרו בהתאמה תאריכים מלאה, בניית רפתות ולולים, שאכלסו 30 פרות, 30 פרדות ו-800 תרנגולות. באר המים שוקמה והותקן בו מנוע דיזל, בימקום מנוע הקיטור (מ- 1914) שעלותו היתה 600 לא"י מזה השתתף המושב הסכום 3000 לא"י כשבנהלל רק התחילו להתיישב ללא מים לשתיה, כמו שהיה בעין חי 10 שנים קודם לכן. כך שגם מיתוס ההתפתחות המהירה יותר בנהלל "ניתקל בקשיים" של ראשית ההתיישבות. גם הם סחבו מים במשך שנים בעגלות עץ ופרדות ששקעו באדמת העמק הכבדה, למרות שקבלו תקציבים (לתשתיות) כפולים ומכופלים מכפר-מלל.

 

           נראה שהתפתחותם התעכבה גם מהפרינציפ המיוחד רק להם – לא לאפשר לעצמם לעבוד ולהתפרנס מחוץ למושב – בעוד שלכ"מ הייתה קבוצה קבלנית בשם "חריש עמוק" (מחרשה הרתומה ל- 12 זוגות פרדות!) שעיבדה בחריש עמוק גם שטחים מחוץ למושב, והכנסתם מ"עבודות החוץ" – עזרה להם כלכלית מאוד ב- 5-10 השנים הראשונות עד שנחלתם תתבסס (למעשה לא היה להם מים לפרדס שתכננו עוד 10 שנים).  

            בנוסף בכ"מ את המחלבה הקטנה למחלבה מרכזית וגדולה של "תנובה" (שנהגתה נוסדה ונוהלה ע"י אליעזר יפה מנהלל ב- 1926). אז הצטרף בפועל העקרון של שיווק וקניה משותפים שא. יפה הוסיף לשלושת העקרונות הראשונים: 1. אדמת לאום, 2. עבודה עצמית, 3. עזרה הדדית (שהפכה לערבות הדדית).

           רעיון מושב העובדים, ההתיישבות העובדת, "והאיכר הזעיר" (שהיה מקובל באירופה) נהגה ע"י ויתקין (1905) "שקרא" לצעירי היהודים בתפוצות לעלות ולהתיישב בא"י ולהיות "איכרים זעירים" עצמאיים. עוד לפניו -  הרצל "חזה" שההתיישבות בארץ תהיה שיתופית ברל כנצלסון וולקני, ביססו את הרעיונות  והעקרונות בכתב ובע"פ, חברתית וכלכלית. ("משק מעורב, אינטנסיבי ואורגני"), בעבודה עצמית ושיתופית, וא. יפה (מנהלל) תמצת את תורתם בפשטות המובנת לכל בתחילת – 1919), ובכך החיה את הרעיון, בטיימינג מושלם -  אחרי הצהרת בלפור ואחרי סיום המלחמה  – אולם כמוסבר לעיל – הוא לא הגה את הרעיון כפי שטוענים בנהלל, לצורך טענתם כי "לפניו לא יכול  היה לקום מושב עובדים" כביכול. פועלי דגניה וחולדה המציאו "עובדה ומיתוס היסטורי" שהם כביכול המושב הראשון. ההבדל הוא בין היו ליהיו. זה תמצית ההבדל בנושא המאמר הזה. בועידת לונדון הוחלטה ההחלטה ההיסטורית בהסתדרות הציונית. לראשונה הלאום היהודי, לקח על עצמו תחת חסותה, את התיישבות העלייה השנייה ויוסדה לשם כך קרן מיוחדת להתיישבות את "קרן היסוד". כשנהלל הייתה בהריון שנמשך ונמשך 3 שנים (למרות שהחליטו להתיישב מיד ב- 1919), מיקומם ואדמותיהם עדיין לא נקבעו אז ולא ניקנו, ולאחר מכן היה צורך ליבש ביצות ולסלול כביש כתשתיות לפני ההתיישבות. יוקר הבניה הוכפל פי 4 אחרי המלחמה וגם הוא הרתיע אותם מלהתיישב מייד. ויג'ור קרובה מדי לעיר – יתקלקל גם בתגרנים כל זאת - בניגוד לטיעון הכפול והמשולש השגור ע"י "המושב הראשון" (כשאחד נובע מהשני) אותו שיווקו במשך כ- 100 שנה, ואותו חיזקו ב"נימוק שלישי" – שלפניהם  לא הייתה קרן למימון ההתיישבות, כי קרן היסוד "יוסדה לכבודם" כביכול בועידת קרלסבד ב-9.21, (לזכותם יאמר כשבאמצע הועידה קבעו "עובדה בשטח" וכבשו את האדמה, אדמת מעלול, כקבוצת כיבוש בגבעת הכיבוש), האמת ההיסטורית היא שקרן היסוד נוסדה כאמור שנה קודם לכן ביולי 1920 בועידת לונדון החשובה. אלו שלוש טעויות היסטוריות מכוונות ופוליטיות שאפשרו "לעבוד" על כולם כל הזמן, 3 טעויות היסטורית שהפכו למיתוס אחד".

           ראשוניות "ההתיישבות בעמק" הפכה לאגדה, נכתבו שירי העמק וביקרו שם יקירי המדינה שבדרך תשומת הלב הופנתה לתנופת ההתיישבות של העליה השלישית בעמק, שהאפילה על ישובי העליה השניה, הקטנה. הכול "קצר קליט וקולע". וכל השאר – היסטוריה.

          בהקשר של מעלול: גם על סמך מועד פרסום "רעיוותיו בחברתו של א. יפה", בתחילת 1919, ניתן היה עד אוקטובר אותה שנה: להקים לא רק מושב עובדים אחד,  אלה הוקמו שני מושבי עובדים". בכפר מל"ל ובחמארה (בגוש עין חי), שפונתה אחרי שלושה חודשים.

          טענות אלו (של נהלל ובכלל), נובעת מחוסר חיפוש במקורות הראשונים וחוסר התייחסותם לחשיבות העלייה השנייה כולה ויסודם כ"ישובים קבועים" בפרט. תקופה שהיסטוריונים שחקרו את התקופה מודים שלא נחקרה דיה.

           לא נעשתה שום עבודת מחקר בנושא המאמר - כיצד ומתי כל ישובי העליה השניה יוסדו כישובים קבועים (מושבי עובדים או קיבוצים). תקופה שצריכה להיבדק ולקבל תוקף אוניברסיטאי.

             בנהלל מתגאים כאמור, שהם הגו את העקרונות האלה (ע"י  א. יפה), "עקרונות שהיו כאמור מקובלים ע"י כל הפועלים של העלייה השנייה"  ב-1912 וב- 1913 ע"י וולקני. מה שהיה חסר לכ"מ היה הפרסום בזמן אמת. רדיו טלביזיה ואינטרנט לא היו.

           עיתון בהגדרתו הוא פוליטי ולכן היה בבעלות שתי מפלגות ("הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה") כשלבלתי מפלגתיים מחולדה שייסדו את כפר מל"ל  לא היה כלי פרסומי כזה והם גם לא ייחסו חשיבות לראשוניותם – כי לא היו פוליטים. נקודה המצביעה על כך  היא, שיחד עם כ"מ נוסד כאמור מושב עובדים נוסף (חמארה בגוש תל חי) מושב זה הוכר כמושב עובדים בהיסטוריה היישובית, (אז מדוע כ"מ לא!).

           העובדה היא, שחמארה שנעזבה לא סיכנה את ראשוניות נהלל, ולא פחות חשוב; חמארה השתייכה לתנועה פוליטית (לאחדות העבודה), לעומת כ"מ שתושביו היו כאמור בלתי מפלגתיים במוצהר, ולכן בנוסף לקשיי הבנת התקופה  השינוי לא  פורסם מספיק פעמים בזמן אמיתי ולא הופעלו רעשים וצלצולים פוליטיים. מצד שני היה לנהלל אינטרס פוליטי להתעלם מהראשוניות הזו, כי הם ניכסו לעצמם מראש את התואר, שלא זכו לקיים בגלל התעכבותם והתעקשותם על אדמות נהלל ולא יג'ור שהיו זמינות יותר, אבל חששו מקירבתו לעיר "שתקלקל" את האידיאולוגיה שלהם – שיוויון, עבודה עיברית בחקלאות ולא תגרנות מסחרית.

           שתי האפשרויות האלה שהיום נשמעות הזויות ומדהימות, ומעידות על אופי התקופה שיכלו לשנות עובדות לעשות מניפולציות ולהכתיב פוליטית את ההיסטוריה. במקומם יצרו מיתוסים, שהתקבעו בזיכרון הקולקטיבי לפי משפט ידוע בהיסטוריה היישובית, בכלל ובהיסטוריה "כשהפוליטיקה וההיסטוריה נפגשות, הפוליטיקה מנצחת"!! בפרט ש"אם לא פרסמת, אתה לא קיים".

             הטענה שכ"מ נוסד כמושב עובדים, אחרי שחזרו מפרעות תרפ"א (בסוף – 1921) מתנגש גם עם תוכנו של מסמכי הסקר והפרסום בהפועל הצעיר שהוא מקור של מסמכים חשובים. המציאות והעובדות שנסקרו במאמר זה הם שאחרי הפרעות כשנוכחו בחולשתם הביטחונית חזרו בכוחות מחודשים ומתוגברים ומילאו את 40 הנחלות המתוכננות לאורך הכביש (כמו היום) ולכן זה לא השינוי המהותי ממושב פועלים למושב עובדים.

ניתן היה לצפות מחלוצי העלייה השלישית ליותר יושרה, (אינטגריטי) בהיותם בעלי ערכים והאידיאלים סוציאליסטים ציוניים, נעלים יתר שיוויון, אמת דיברתה, שוויון ערך האדם, ועבודת האדמה שקושרת את האדם לקרקע תוך יצירת יש מאין, עקשנות ועיקשות, תוך גבורה הרואות התגברו על הקשיים, בהתמדה, בהסתפקות במועט בחתירה לישב את הארץ בלי תמיכה כעצמאיים גם בשטח.

שוב הוכח שיצר האדם (הרע מטבעו) גובר על היושרה. מאמר זה מוכיח לראשונה בנושא זה את האמרה "שאי אפשר לשטות בכל האנשים כל הזמן". (ההדגשה על כל הזמן). נושא המאמר והאמת ההיסטורית ראויים למחקר חדש זה.

כבר עכשיו, כגודל המיתוס, גודל ההפתעה הראשונית. חוסר האמון הבסיסי של אנשים שכל חייהם האמינו למה שכתוב בספרים – ומצד שני אחרי כ- "100 שנה של בדידות" והכחשה, כשהכוח הפוליטי של הראשוניות פחת, הגיע הזמן  ש"ההיסטוריה תפגוש את העובדות" ולא פחות חשוב, שתפורסם ברבים.

כל בדיקה של היסטוריונים, שינתחו את נושא המאמר לאור העובדות "החדשות", תתקבל כמובן בברכה ובהערכה. מאמר זה לאור רגישותו לראשוניות ההתיישבות, וחשיבותה לתקומת העם היהודי והמדינה, מתייחס בעדינות בהערכה והתעמקות בעובדות מבוסס על מחקר מקיף "ממקורות רשמיים" ראשוניים, כולל תמונות היסטוריות  ומוכיחים כי:                           

כ"מ נוסדה "כמושב עובדים" שלוש שנים לפני נהלל, ושנתיים לפני מעלול (כקבוצת כיבוש) .    "זה מה שהיה צריך להוכיח".                                         

                      תם ולא נישלם.


תגובות:
אין תגובות עדיין, היו הראשונים להגיב!

הוסיפו תגובה:
רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.