הסטוריה

מאמרים אחרונים | ארכיון | חיפוש

יום רביעי 21 יולי 2010

כפר מל"ל בהגנה - מפי בורשטיין ובן-יהודה


 

אחר שנעזב המקום ב- 1921, וכשהיה מדובר על עליה בחזרה, נקבע שם העליה המחודשת למקום. ייבנה "בית בטחון", שישמש לצרכי הגנה. למטרה זו הכינו בפתח תקווה בלוקים מיוחדים, בגודל 25x50 ס"מ עם חצץ, ואף ניסו לירות בהם ונוכחו שהקלעים אינם עוברים אותם. בלוקים אלה הועברו לכפר סבא, אולם עם העליה למקום לא השתמשו בהם לתכלית שלה נועדו, מחוסר אמצעים ורק תיקנו את שלושת הבתים ההרוסים שמלפני המאורעות.
לפני העליה המחודשת למקום (בפברואר 1922), נשלחו שלושה מאנשי כפר סבא לסייר ולמצוא את המקום המתאים למחנה מבחינת תנאי ההגנה. המקום נקבע ליד הבאר הישנה משני טעמים: קיוו שהבאר תתוקן ויהיו מים, וכן היו שם חפירות הגנה מזמן המלחמה. שם הוקמו האוהלים והסוכות. כשעלו למקום, היתה זו הנקודה היהודית היחידה בין פ"ת לחדרה. בקרבתנו היו קלקיליה וטול כרם, ישובים ערביים גדולים, וממערב – בידואי אבו קישק וואדי פאליק. היו לנו 15-10 רובים. וניהלנו מו"מ עם ההגנה על נשק נוסף, וכך קנינו נשק מערבים. הגענו לידי כך שברשות כל חבר היה רובה וכן היו לנו שתי מכונות יריה. עם העליה למקום והקמת המחנה הצבנו 4 קירות מהבלוקים הכבדים (ללא הדבקה בטיט). למחסה נוסף על חפירות ההגנה.
מיד לאחר העליה למקום הרגשנו שהערבים מנסים לילה לילה לגנוב. השמירה היתה מעולה, ולכן לא נגנב דבר. הערבים ידעו שבמקום יש כוח חזק ונשק, ולא העזו להתנפל בגלוי. היינו יוצאים תמיד לעבודה מזויינים, וגם במחנה היו נשארים חברים עם נשק.
בקיץ 1922 אושר המנדט ע"י חבר הלאומי על א"י, והיה חשש מפני מאורעות חדשים. אז נשלחו לעזרת המקום מפתח תקווה 20 מתנדבים. הם שהו במקום כשבוע ימים, ומכיוון שלא אירע דבר – התפזרו. חלק מהם עברו לרעננה ונשארו שם כפועלים.
בשנים שאחרי כן התחוללו התנגשויות אחדות עם ערבים. ביניהן יש לציין במיוחד את מקרה שוד הפרדות ואת מקרה החבר שפצעוהו שודדים בדרך מתל אביב למושב. ההתנגשויות חלו בעיקר על רקע של רעיית עדרים על אדמות הכפר.
במרוצת הזמן החלו לקום ישובים בסביבה, וכולם עמדו בקשר אתנו בענייני הגנה. עזרנו ברכישת נשק ובאירגון עניני ההגנה בכל הישובים הסמוכים.
בשנת 1929 באו שוב מאורעות, והמצב בסביבה היה חמור. הישוב החזק בסביבה היה כפר מל"ל, כי כאן היו אנשים מאומנים בנשק וחמושים. בפרוץ המאורעות באו אנשי הסביבה לכפרנו בתביעות לנשק, ואמרנו להם: נעזור לכם בהגנה אך נשק לא נמסור. כלפי מערב לצד אבו קישק, נגן בעצמנו; אולם כלפי הצדדים האחרים נעזור לישובים האחרים להתגונן. ואמנם כך עשינו. עד היום אין ותיקי כפר סבא יכולים לשכוח את העזרה, שנחשבה גדולה מאוד אז, "כוח" של 9-8 אנשים עם נשק, שבאו להגן על המקום כלפי מזרח. רעננה היתה אז ישוב קטן מאוד, וידענו שלא יספיקו כוחותינו להגן עליה. על כן באו אנשי רעננה לבקש מחסה בכפר מל"ל מדי לילה בלילה, ואילו ביום חזרו החברים לבתיהם, והנשים נשארו בכפר מל"ל כשבועיים ימים. ראוי לציין כי במקרה אחד סרנו מהעיקרון של "נשק עם האנשים". לאחר תביעות נמרצות מצד אנשי גן חיים שהחל להיבנות, מסרנו להם שלושה רובים, ורובים אלה לא הוחזרו.

בכפר מל"ל עצמו רוכזו הנשים והילדים במאורעות 1929 במרכז הכפר. אז כבר היו הרפתות (בנויות ביטון), וישנו על רצפות הרפתות – כמה וכמה משפחות בכל רפת. סודר גם קשר טלפוני בלתי ליגלי עם ישובי הסביבה, ואורגנה הגנה משותפת של כל הסביבה. בעצם המאורעות ירדו אנשי כפר מל"ל ומגדיאל ללב יפו להשיג נשק, ובנס ניצלו. לבסוף השיגו 8 רובים בתל אביב והעבירום בסתר למגדיאל, וגדולה היתה השמחה שם כשהגיע הנשק.
משנת 1929 אף אורגנו קבוצות קבוצות ללימוד תורת השימוש בנשק, והאימונים נמשכו בהתמדה עד שנת 1936. ההגנה אף ניסתה להוציא אנשים מהמשקים שיתמסרו רק לעניני הגנה; אך האנשים סירבו לעזוב את משקיהם, ובהגנה עסקו בשעותיהם הפנויות, בערבים ובשבתות. כשפרצו מאורעות 1936, כבר היה כפר מל"ל בלב סביבה מיושבת ולא נשקפה לו סכנה ישירה. אבל אנשי כפר מל"ל השתתפו באופן פעיל בהגנת הסביבה. היו יוצאים לשמירה ולהגנה על גבולות הישוב העברי. ההדרכה בנשק והאימונים נמשכו באופן אינטנסיבי. עם התחלת הגיוס לנוטרות, התאמנו כנוטרים גם אנשים מכפר מל"ל.
בתחילת מלחמת העולם השניה התגייסו מבני כפר מל"ל לצבא הבריטי, וגם אחרים מוותיקי המקום התגייסו. רובם צורפו אחרי כן לבריגדה היהודית. עם ייסוד הפלמ"ח התגייסו אליו אחדים מבני המקום, מהצעירים יותר. כל יתר האנשים, נוער ומבוגרים, היו מגוייסים בהגנה ועסקו באימונים ובשמירה.
בעיצומה של מלחמת העולם נאסר אחד החברים, שעסק במשך חצי שנה ברכש (רכישת נשק) מערבים בשביל ההגנה, אלא שלבסוף הלשינו עליו. אנשי הבולשת הבריטית אסרוהו, החרימו בביתו מסמכים שהעידו על פעולתו, והוא היה במעצר אדמיניסטרטיבי כ- 14 חודש. בהשתדלות מנהיגי הישוב שוחרר לבסוף.
במלחמת העצמאות לא היה צורך בהגנה ישירה על כפר מל"ל, שכבר היה מוקף שרשרת חזקה של ישובים עבריים. אנשי כפר מל"ל הקשישים השתתפו בהגנת גבולות האיזור, ובעיקר שמרו על הגבול ממזרח, ממגדיאל כלפי ביר-עדס. הצעירים, כל בני המקום שהגיעו לבגרות, היו בלוחמים והשתתפו בקרבות בכל חלקי הארץ אחדים מהם נפלו בקרבות.
לאחר המלחמה סבל המושב קשה ממכת ההסתננות, ערבים שנמלטו מהסביבה בזמן המלחמה, ושהשכירו אותה יפה, היו מנסים לילה לילה לגנוב בהמות ולהעבירן אל מעבר לגבול, לכיוון "המשולש" הירדני מזרחה. על אף מאמץ שמירה קשה של אנשי כפר מל"ל, נגנבו רבות, עד שמרוצת הזמן רבו ונתחזקו ישובי הספר ומכת ההסתננות פסקה.


תגובות:
אין תגובות עדיין, היו הראשונים להגיב!

הוסיפו תגובה:
רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.