בית הספר אהרונוביץ
Wednesday, July 21, 2010

פעולות תרבות

 
בשנותיו הראשונות של כפרנו, הוא נחשב מקום מרוחק וכמעט מבודד, והדרכים אליו היו קשות וארוכות. לא קל היה להביא כוחות תרבותיים מבחוץ. אמצעי התקשורת ההמוניים לא היו קיימים, כמובן. על כן ניסו אנשי הכפר את כוחם בפעולות תרבות משל עצמם. מדי פעם בפעם היו עורכים נשפים, ובייחוד זכורים לטובה ה"פורימונים", פרי יזמתו ופעולתו של א.מ. גולדמר ז"ל, עם עיתון חי על יד שולחנות ערוכים וקיום "שבת אחים יחד". חברים צמאי תרבות היו הולכים לכפר סבא, למופעי תרבות שנערכו שם.
במרוצת הזמן, משגדל והתרחב היישוב בסביבה, והכביש הארצי שנסלל דרך הכפר קירב אותו אל העיר, נערכו בכפר מזמן לזמן הרצאות וערבי קריאה ומשחק של אנשים מן החוץ בייחוד רבו אלה משהוקמה מועצת פועלי רמתיים, שכפרנו נכלל בתחום פעולתה. זו דאגה להביא אלינו, מזמן לזמן, מרצה או אמן. גם נערכו קורסים שונים, בעיקר בתנ"ך.
משהקימה מועצת פועלי רמתיים צריף שישמש אולם לאסיפות ולמופעי תרבות, בערך במקום שבו ניצב כיום אולם בית הפועלים, נערכו שם פעולות רבות, בכלל זה גם סדרות שלמות של הרצאות (כגון: בידיעת הארץ), בהשתתפות טובי המלומדים והמומחים. אנשי כפרנו היו תמיד קהל טוב בכל אלה. בערב של מופע כל שהוא בצריף התרבות ברמתיים אפשר היה לראות קבוצות קבוצות של אנשי כפר מל"ל צועדות בדרכן שמה. בכל השנים היה שיעור אנשי כפר מל"ל בפעולות התרבות השונות ברמתיים – גדול בהרבה משיעורם באוכלוסיית הסביבה. במרוצת השנים החלה מועצת הפועלים להקים, במקום הצריף, בניין "בית הפועלים", שבגמר בנייתו נועד לשמש גם אולם לתיאטרון ולקולנוע. בתחילה נשלם רק המרתף (שנועד לשמש לאחר השלמת הבניין חדר הלבשה לשחקנים), ופעולות התרבות נערכו בו בחורף כל עוד לא הציפוהו שטפונות; ואילו בקיץ נערכו הפעולות שם תחת כיפת השמים, לפני הבימה שבנייתה כבר הושלמה. חומת לבנים הגבילה את ה"אולם". לאחר שהושלם בניין בית הפועלים שימש הוא לפעולות השונות, ואחר כך צצו עוד מקומות להרצאות ולפעולות תרבות אחרות: מועדון מפא"י ו"המשמרת הצעירה", מועדון לחברות ועוד. בכל אלה, שוב, היה אחוז נכבד מבין הנוכחים אנשי כפר מל"ל.
ראוי לציין, שברמתיים התקיימו גם מפעלי תרבות קבועים, ואף בהם היה חלק נכבד לאנשי כפרנו. מביניהם נציין במיוחד את "מקהלת פתח תקוה – השרון", בהדרכתו המבורכת של שלמה קפלן (כיום מנהל פעולות המוסיקה במרכז לחינוך ותרבות של ההסתדרות), מקהלה שהתקיימה שנים רבות והרבתה להופיע בכל הסביבה בכל חג ומועד, ורמתה היתה גבוהה עד כדי כך שהשתתפה בקונצרטים חגיגיים עם התזמורת הפילהרמונית. גם בה השתתפו והתמידו מאנשי כפרנו.
היישוב בסביבה הוסיף לגדול ולהתרחב, וכפרנו הוקף מכל צדדיו ישובים גדולים ממנו פי כמה (כפר סבא, רמתיים – אחר כך הדר רמתיים ועתה הוד השרון, רעננה ואף רמות השבים). את מקום דרכי העפר תפסו כבישים, התחבורה הציבורית נעשתה צפופה והלכו ורבו גם המכוניות הפרטיות. אולמות ובתי קולנוע צצו בכל הסביבה. מצב זה איפשר לכל אחד להגיע בקלות אל מופעי תרבות רבים ושונים לפי בחירתו וטעמו. עם זאת התפתחו אמצעי התקשורת ההמוניים, ובראש ובראשונה הרדיו. בשנת 1935 נקנה והוא לבית העם רדיו פטיפון גדול ונרכשו תקליטים בשבילו, וממנו אף הושמעו בציבור השידורים הראשונים של "קול ירושלים" (רמקול גדול אף השמיע את הקולות בחוץ); אולם במרוצת השנים רכשו החברים מכשירי רדיו לבתים, והרדיו הציבורי נמכר. על כל פנים, במצב שנתהווה לא היה עוד טעם להשקיע סכומים גדולים במופעי תרבות במקום, שכן הסיכויים לקהל הלכו ונצטמצמו.
אף על פי כן, כשרבו בכפר הילדים בני הדור השלישי במקום, ניתנה לפעולות התרבות בכפר תנופה חדשה. זה היה בשנות הששים הראשונות. נתברר שהילדים הם צרכני תרבות טובים, וגם סבא וסבתא עוד היה בכוחם לעלות עם הנכדים אל בית העם, לראות ולשמוע. ואכן, במשך שנים אחדות נערכו בכפר פעולות תרבות מרובות למדי, ביניהן אף סדרות של הרצאות בידיעת הארץ כמבוא ארוך לפני טיולי יום העצמאות. בחלק מהפעולות אף השתתפו הילדים באופן פעיל. נערכו גם קורסים שונים לילדים. מבני הדור השני השתתפו בפעולות אלה רק מעטים: הללו היו קלי רגליים (וגלגלים) להגיע אל מרכזי תרבות ובידור בסביבה הקרובה ואף במרחקים. אפילו לטיולי יום העצמאות שלחו משפחות רבות את הסבים והנכדים בלבד.

לקראת סוף שנות הששים גדלו ילדי הדור השלישי ונכנסו לפעילות נמרצת בתנועות הנוער וכן לחוגים מטעם בתי הספר ועוד. בני הדור הראשון נתמעטו, והנותרים נחלשו. מאידך גיסא גדלו עוד יותר האפשרויות לצרוך תרבות בסביבה. ולבסוף, מ- 1967, פשטה הטלוויזיה. נמצא אפוא, שכל ניסיון לערוך פעולות תרבות בכפר עצמו יהיה בבחינת בזבוז מאמצים וכספים ויסתיים במפתח נפש. נותרה אפוא רק הדאגה למידע שוטף לחברים בדבר פעולות תרבות בסביבה. ואשר לכפר עצמו, מושקע המאמץ בהחזקת הספריה ובפיתוחה, ובקיום האזכרה השנתית לחללים וטיול יום העצמאות. כן קיימת דאגה לפעילות מתמדת של מועדוני הנוער בכפר.
י.מ. (בשנת הלימודים תשע"א הועבר בית הספר למבנה חדש במועצה האזורית דרום השרון)
Wednesday, July 21, 2010

חינוך ותרבות בכפר מל"ל - י. זלמנסון

 

חינוך ותרבות בכפר מל"ל
במתי מעט עלינו על הקרקע, ודור העתיד שלנו היה דל במספרו ושונה בגילו והוקטן עוד יותר לאחר מחלוקת במושב שכתוצאה ממנה עזב חלק מהמתיישבים את המקום. מפאת מספרם הקטן לא יכולנו להבטיח לילדינו תנאי חינוך מאורגן. ואנו גרים באוהלים קרועים פרוצים לרוח, וביתנו הציבורי היה אוהל גדול – "מרקיה" בלע"ז – ופינה אחת בו נמסרה למפגש לילדים.

פרשת השגת גננת ומורה, אף היא היתה מייגעת מאוד. ישובנו, לפי המושגים דאז, רחוב היה ממרכז עירוני והתחבורה היתה עגלה רתומה לזוג פרדות או הליכה ברגל, וכדי לבוא לגור אלינו דרושה היתה חלוציות. ובכל זאת נמצאה גננת, רבקה הלפרין, שהסכימה לבוא אלינו. בזמן הראשון היתה רבקה גם הגננת גם המורה, כי מעטים היו הילדים וגיליהם שונים.
לאחר שבנינו את הצריפים כבתי מגורים הקימונו גם צריף ציבורי, ובו השתכן גן הילדים. לאחר מכן, בבוא הזמן, גם כיתה א'. המורה הראשון שהרביץ תורה לילדי כפר מל"ל היה מרדכי בובר.
לימים הועבר הצריף למגרש הציבורי, שכן בינתיים גדל ישובנו וגם אוכלוסית הילדים רבתה.
מצבנו הכלכלי היה בכי רע, והוא השתקף באיזון תקציבנו להחזקת מוסדות.החינוך. חסרנו ריהוט, מכשירי עבודה ראשוניים, צעצועים לגין הילדים וגרועה היתה כלכלת הילדים בבית. אז צץ רעיון לתת לילדים ארוחה בגן. בזה אמרנו להשיג שתי מטרות: א. אוכל מזין לילד; ב. חינוך לשוויון ולעזרה הדדית בין הילדים. הרעיון לא נתקבל בקלות על דעת כל האמהות, אולם תודות להתמדה ולמרץ היוזמים הונהגה ארוחה משותפת בגן והשגנו בזה הרבה.
משפחתנו גדלה, חברים נוספו ואתם ילדים, והצורך בבית ספר ראוי לשמו גדל והולך. גדל גם הישוב בסביבתנו ושאלת הקמת מוסדות חינוך עמדה בראש דאגתנו.
משום שהיינו הראשונים בסביבה, פנו אלינו אנשי הישובים הסמוכים בהצעה להקים מוסדות חינוך משותפים. אז התחיל מאבק באיזה מקום יוקם בית הספר המשותף, וגם על תוכנו. אם כי היינו מיעוט לגבי שאר ישובי הסביבה, הצלחנו לשמור על זכות ראשונים והוחלט להקים את ביה"ס המשותף בכפרנו ותוכנו יהיה קרוב לרוחנו.
בבית הציבורי החדש שנבנה אז נמסרו חדרים לביה"ס והשתכנו בהם הכיתות הראשונות. כעבור זמן, הוקם על אדמת כפר מל"ל, על שטח של 10 דונמים. בית ספר לתפארת ע"ש יוסף אהרונוביץ ז"ל. הבית גדל וגבה ובניינים נוספו סביבות, וכיום הוא מאכלס בתוכו 400 ילדים עם גינה, בית מלאכה, מגרש ספורט, ומטבח משותף.

עד כה הספיק בית הספר המשותף להוציא מתוכו יותר משתי עשרות מחזורים וכיום מתחנכים בו בין היתר בני בניו של מושבנו. יש לציין כי תקופה מסוימת היו קיימות בבית הספר גם "כיתות המשך", וילדי כפר מל"ל קיבלו את חינוכם ע"ח הכפר בכל הכיתות. גם כיום עם קום מוסדות לחינוך תיכון בסביבה, משתתף ועד המושב בהוצאות החינוך של ילדינו שנתיים לאחר בית הספר היסודי.
גן הילדים קיים בתוך כפרנו כל השנים, וכעת מתחנכים בו בני בנינו. אף הוא עבר גלגולים שונים, וכיום ישכון בבנין גדול יחסית שנבנה בשעתו כמועדון לנוער.
כאשר רוב בני הדור השני בכפרנו היו בגיל נערות, היתה במקום פעולה אינטנסיבית של תנועות נוער, בעיקר של "הנוער העובד". כאן היה המרכז לנוער מכל הסביבה, וקול השירות והריקודים היה מהדהד בכל המושב כל ערב שבת. באותו פרק זמן נבנה גם המועדון לנוער, ובחורשה שבמרכז הכפר הותקנו מיתקני משחק. אולם משבגרו הבנים ובני הנוער מספרם קטן והלך, נמסר הבנין בהדרגה לגן הילדים, ובני הנוער הנמצאים כיום בכפר מאורגנים במסגרות תנועות הנוער, שמרכזן לכל הסביבה, הוא כיום ברמתיים השכנה.
ולבסוף מלים ספורות על "המזון הרוחני" למבוגרים. "לא על הלחם לבדו יהיה האדם". מיד אחרי עלותנו על הקרקע, הורגש מאוד המחסור בספר, בבילוי ובבידוד. בהיותנו רחוקים ממרכז לא קל היה להביא כוחות תרבותיים מבחוץ. ניסינו כוחנו והוברר לנו כי אמנם יכולים אנו. מפעם לפעם היינו מסדרים נשפים, וביחוד זכורים לטובה "הפורימונים" בעיקר, פרי יזמתו ופעולתו של חברנו גולדבאר ז"ל, עם עיתון חי על יד שולחנות ערוכים וקיום "שבת אחים יחד". פרק זמן מסוים הוצא עלון המושב" בו הביע כל חבר שראה צורך בכך את השקפותיו על חיי המושב, ולפעמים היה גם מי שניצל את העלון להבעת דעה על שאלות שניסרו אז בחיינו בכלל. יש להצטער כי מרוב טרדות ועמל לא נשאר זמן לחברים להתמסר לכתיבה וקיומו של העלון הופסק.

זמן ממושך סיפקה לנו הספריה של ועדת התרבות דאז ספרים לקריאה. אולם השגתם היתה כרוכה בטרדות של נסיעות העירה לשם הבאת הספרים אלינו.
ראינו צורך להקים ספריה במקום. ואמנם בתקופת מלחמת העולם השנייה נוסדה ספריה על שמה של אחת העובדות הראשונות בכפר שנספתה בתאונת דרכים. כעת מונה הספריה למעלה מ- 5000 ספרים והיא משמשת את כל הסביבה.
כיום, בערוב ימינו, יושבים אנו במרכז הארץ, מוקפים ישובים עם מוסדות תרבות מפוארים; דרכי התחבורה קלות וכל המבקש להנות מהם, ניתן לו הדבר בנקל. גם בכפר עצמו חלה התעוררות בענייני תרבות, שכן בשנים האחרונות, ביוזמת חברים מבני הדור השני, נערכות הרצאות ומסיבות, מתקיימים חוגים שונים, ו"מסע יום העצמאות" המקיף את יושבי הכפר לדורותיהם ולגיליהם הולך והופך למסורת. יש גם חוגים לילדים, ומגרש המשחקים בחורשה הקטנה שבמרכז הכפר אף הוא מחדש נעוריו.

י. זלמנסון