הספריה
יום רביעי 21 יולי 2010

ספרית כפר מל"ל

 

אין ספק שהמפעל התרבותי בה' הידיעה, שכפר מל"ל זכאי להתגאות בו, הוא הספריה. אף על פי שהיא מפעל של ישובנו בלבד, ולמעשה כמעט ללא כל תמיכה מבחוץ, הרי בהיקפה, בממדיה ובתנועה שבה היא בגדר ספריה אזורית, אם לא למעלה מזה.
מסורת של קריאה קיימת בכפרנו מראשיתו. כשהיתה קיימת, בשעתה, "הספריה המרכזית של ועדת התרבות" של ההסתדרות – רבים היו מנוייה בכפר מל"ל. ועוד בטרם היו חנויות של ספרים בסביבה הקרובה, היו סוכנים נודדים, מפיצי ספרים, רואים הצלחה בהחתמת חברים בכפר מל"ל על סדרות ספרי קריאה ועיון לילדים, לנוער ולמבוגרים. עדות לכך אפשר למצוא, עד היום, בארונות הספרים שבבתים.
אולם הקמת ספריה ציבורית ראויה לשמה, בכפרנו, קשורה דווקא במאורע מעציב מזמן מלחמת העולם השנייה.
זמן קצר לאחר שפרצה מלחמה זו הפציצו מטוסים איטלקיים את תל אביב. כמה מתושבי העיר חיפשו להם משכן בטוח יותר מחוצה לה; ביניהם אנשי התיאטרון להומור ולסאטירה שהיה קיים אז, "המטאטא". רעייתו של מנהל "המטאטא", שרה גוריאצ'יקוב, היתה מחברי קבוצת ירצבו לשעבר, שעבדה בבניין הרפתות בכפר מל"ל. הודות לקשרי הידידות שלה עם אנשים בכפר, באו כמה מאנשי "המטאטא" להתגורר בכפר מל"ל"עד יעבור זעם". והנה באחת השבתות, כאשר טיילה שרה גוריאצ'יקוב עם אישה על הכביש, פגעה בה מכונית והיא נהרגה.
אחרי כן, בעצה אחת עם כמה מפעילי התרבות בכפר, שהיו גם ידידי המנוחה, נתן "המטאטא" את ידו להקמת "ספריה ואולם קריאה על שם שרה גוריאצ'יקוב ז"ל", כאמור בחותמת שעדיין אפשר למצוא על כמה וכמה ספרים ישנים שבספריה. אנשי התיאטרון לא רק תרמו כספים וספרים משלהם וממה שאספו, כי אם גם נתנו הצגה מיוחדת בבית העם ברמות השבים, מבחר קטעים מהצגותיהם, והכנסותיה הוקדשו כולן לספריה. כן הבטיחו אנשי התיאטרון תרומה שנתית קבועה להחזקת הספריה ולפיתוחה. כמובן, גם הכפר כגוף ציבורי וגם אנשי הכפר כפרטים נתנו חלקם. באופן זה נוצרה, מלכתחילה, ספריה ראויה לשמה.
אולם, לא נבנה מקום מיוחד כמשכן לספריה ולאולם הקריאה הצמדו אליה. אלה תפסו, בשנים הראשונות, את האולם של בית העם וחדרון קטן לידו (זה המשמש כיום משרד למזכיר). מכיון שאולם בית העם הוא האולם היחידי בכפרנו (עד היום הזה), והוא שימש מאז ומתמיד להרבה תכליות גם בית כנסת, מקום לאסיפות ולחגיגות ולהרצאות ועוד לא היתה השכנות מוצלחת ביותר, וגם הריהוט "לא הסתדר"; מה שהתאים לתכלית אחת הפריע לתכלית האחרת. בסופו של דבר התברר שקשה לקיים במקום אולם קריאה, ורק שמו נשאר למזכרת; ואילו הספריה הוסיפה להתקיים ולשמש בתפקידה באותו חדר קטן. כעבור שנים רווח לה במקצת: היא החליפה מקום עם" מוסד הלוואה וחיסכון שיתופי כפר מל"ל (עין חי) בע"מ", הבנק הקטן והמיוחד של מושבנו (הוא התקיים עוד שנים אחדות אחר כך, עד שנתן את שמו לבנק המרכזי של תנועת המושבים, ואז זכינו אנו בהקמת סניף של הבנק הזה בכפרנו). מעתה השתכנה בחדר הדרומי שבקומה השנייה של הבניין הציבורי.
בינתיים התפורר התיאטרון "המטאטא" והתפרק, ושוב לא היה מי שיעמוד בתנאי ה"שותפות" בין התאטרון והכפר בעניין הספריה: התרומות השנתיות בטלו. ומכיון שאולם הקריאה כבר לא היה קיים ממילא, נשאר לספריה שמה המקוצר "ספרית כפר מל"ל" ותו לא.
שנים רבות שכנה הספריה באותו חדר שירשה מן הבנק. במרוצת השנים נתמלא החדר ספרים כמעט עד חוסר אפשרות לזוז בו. על אף אי נוחות זו, משכה הספריה יותר ויותר קוראים, וזה משתי סיבות: האחת המבחר הגדול של ספרים שבה, מבחר שהלך וגדל וכלל למעשה כל ספר קריאה עברי חדש הראוי לשמו, והאחרת יחסו החברי והנוח של הספרן, הח' בן הלל, שראה את יעודו בהפיכת הספריה לתלפיות לרבים. בתקופה זו הלך חוג הקוראים והתרחב וחרג הרבה אל מעבר לגבולות כפר מל"ל. עוד בהיות הספריה במקום ההוא היו בן מנוייה אנשים מהוד השרון ומרמות השבים, מכפר סבא ומבצרה ועוד.
והנה קרה, שמחסן האספקה של הכפר התרחב כלפי מזרח, ואילו החדר המערבי שלו הפונה לכביש הראשי נשאר למעשה ללא שימוש. נוסף לכך החליט בנק עין חי, שכבר היה שייך לתנועת המושבים, להקים במקום סניף של ממש (במקום הקופה הארעית שהח' זלמנסון ז"ל היה נושא עמו ושפעמים אחדות ניסו גנבים לקחתה ממנו). הוחלט אפוא להעמיד לרשות הבנק, לשיפוץ, את קומת הקרקע שמתחת לחדר הנ"ל וששימשה קודם לכן מחסן לדשנים, עם זאת לקבל את עזרתו להפיכת החדר שלמעלה למקום ראוי לספריה. כך נתחדשו, בשנת 1963, שניה דברים כאחד: הבנק השתכן בחדר שבקומת הקרקע, והספריה בחדר שמעליו.
המקום החדש, הגדול בהרבה מקודמו, איפשר רווחה רבה לספריה. עתה ניתנה שוב האפשרות להכניס גם שולחנות וכסאות, כדי שתשמש גם אולם קריאה. אכן, לא נקבעו עתים לקריאה, ואולם בשעות שהספריה פתוחה בדרך כלל שלוש פעמים בשבוע, כשתי שעות בכל פעם יש אפשרות גם לשבת ולקרוא ולעיין.
המקום המרווח שימש קרקע פורה גם לצמיחת רעיון חדש: מדורים מיוחדים של ספרי עיון, כמפעלי זיכרון לאנשים מהכפר שהלכו לעולמם. כך קמו מדור ספרי עזר לתלמידי תיכון ע"ש חיה אשכנזי ז"ל, מדור לתולדות היישוב והגנתו ע"ש שמחה ספיר ז"ל, מדור לספרות עברית ע"ש רבקה קרופניק ז"ל, מדור לאנציקלופדיות ע"ש יעקב זלמנסון ז"ל, ומדור לידיעת הארץ והעם ע"ש עזריה מזורסקי ז"ל. מדורים אלה הוקמו בתרומות המשפחות וידידיהן, עם תוספות מזמן לזמן.
בשנים האחרונות, לאחר שהח' בן הלל נאלץ לפרוש מעבודתו בספריה, מסיבות בריאות, נתמנה כספרן חבר צעיר יותר מבני הדור השני, והוא משתדל ללכת בדרכי קודמו. הספריה מלאה וגדושה רבבות ספרים, ועשרות נוספים חודש חודש. היא שוקקת בני אדם מכל הגילים, הבאים אליה ברגל וברכב, מקרוב ומרחוק יותר. המקום בה הולך ונעשה צר, שוב. עתה חולמים לחזור על יזמתם של מקימיה, ולהצמיד אליה חדר קריאה מרוהט ומצויד כראוי. עוד חדר אחד, ירושת מחסן האספקה, מצפה לשיפוץ מתאים לתכלית זו, ובכך גם תרבה פי כמה תועלתם של המדורים המיוחדים של ספרי העיון.

י.מ.